פיריט היא לא אבן. היא הכרזה.
האמת? היא מרגישה כמו סטירה מוזהבת שמישהו נותן לכם כדי שתפסיקו להתנהל כמו גרסה קטנה של עצמכם.
הפיריט לא מלמדת “שפע”. היא מעלימה את המושג שפע לחלוטין, כי כשאתם אוחזים בה, היא מזכירה שאתם לא אמורים “למשוך כסף”, אתם אמורים להיות המקום שממנו כסף בכלל נולד.
זאת האבן של אנשים שלא מפחדים מהאור שלהם.
של אנשים שמבינים שעושר הוא לא מספר בבנק, אלא מצב תודעה.
הפיריט מכריחה אתכם לשאול:
למה אני עדיין חי כמו מישהו שחייב רשות לקחת את מה שמגיע לו?
ואז היא מביאה את התשובה בצורת וייב שמסרב להתנצל.
הברק שלה נראה כמו מתכת, אבל זה למעשה תדר שמועך את כל האמונות הישנות מסביב כסף, ערך עצמי והיכולת לקבל. היא גורמת לכם להרגיש כאילו כל החיים שלכם היו מכוונים על “חסימה”, ועכשיו מישהו פתאום שינה את הסוויץ' ל “זורם”.
פיריט משנה אתכם אנרגטית:
הגב נהיה ישר, המיינד נהיה חד, והלב סוף סוף מבין שהוא לא צריך לבחור בין רוח לחומר.
היא מחברת את שניהם, בועטת בקירות של הפחד, ואומרת:
"אתה לא רודף אחרי הצלחה.
היא רודפת אחרי מי שאתה נהיה."
זו האבן של יוזמה, החלטיות, יצירת מציאות, פירוק דפוסים ישנים, ושל אדם שמבין שהשפע לא מגיע מבחוץ, הוא רק נחשף מבפנים.
בקיצור:
פיריט היא תדר של בעל הבית.
של מי שלא מבקש.
של מי שלוקח.
של מי שהגיע לפה כדי לייצר עוצמה, לא כדי להתחבא ממנה
